גידול דיסקוסים ללא הורים 

מעט מאד נושאים בתחום התחביב מעוררים עניין כה רב בקרב החובבים כמו נושא גידול דגיגי  דיסקוס והאכלתם ללא הורים.

בעניין היעילות וקידום התחביב, הדעות חלוקות.

ישנם כאלה שמשוכנעים ב-100% שהשיטה המלאכותית היא רעיון מצויין ולעומתם, קבוצה אחרת, שגם הם משוכנעים ב-100% שהשיטה לא רצויה ושיש לגדל את ה- דיסקוס בדרך הטבעית.

לחברי שתי הקבוצות סיבות שעליהן מבססים את תפיסת עולמם.

מעט מאד נושאים בתחום התחביב מעוררים עניין כה רב בקרב החובבים כמו נושא גידול דגיגי הדיסקוס והאכלתם ללא הורים. בעניין היעילות וקידום התחביב, הדעות חלוקות. ישנם כאלה שמשוכנעים ב-100% שהשיטה המלאכותית היא רעיון מצויין ולעומתם, קבוצה אחרת, שגם הם משוכנעים ב-100% שהשיטה לא רצויה ושיש לגדל את הדיסקוס בדרך הטבעית. לחברי שתי הקבוצות סיבות שעליהן מבססים את תפיסת עולמם.
אחת הטענות העיקריות של המתנגדים לשיטה המלאכותית היא ש"הדגיגים שגודלו בשיטה זו,יגדלו להיות הורים שלא יהיו מסוגלים להאכיל ולגדל את צאצאיהם בדרך הטבעית". מאחורי טענה זאת מסתתרת בעצם הנחת יסוד שאומרת שלדגיגים שגודלו בשיטה המלאכותית לא תהיה הזדמנות "ללמוד" להיות הורים.
כנגד טענה זאת טוענים תומכי השיטה המלאכותית כדלקמן: הדיסקוס הוא בעל חיים וכמו כל בעלי-החיים גם הוא כפוף לחוקי הגנטיקה של מנדל (גרגור יוהן מנדל -22 ביולי 1822 - 6 בינואר 1884-, מכונה גם "אבי הגנטיקה", על היותו מגלה חוקיה הראשונים. משנתו קרויה מנדליזם.)החוק החמישי של מנדל קובע שתכונות נרכשות (נלמדות), להבדיל ממולדות אינן עוברות בתורשה. הם טוענים שהיתכונה "להאכיל ולגדל את הדגיגים" היא יכולת מולדת דיסקוס, מועברת בתורשה ולכן לעובדה שהדגיגים גדלים אם או בלי הורים אין כל השפעה על העברת התכונהלדור הבא - הצאיצאים.
ישנה תת-קבוצת מתנגדים שאינם מכחישים שהיכולת להאכיל ולגדל הינה יכולת מולדת אך טוענים בנוסף שהיא עוברת לצאצאים רק באמצעות תהליך ההאכלה על גוף ההורים, מעין תורשה שעוברת בהאכלה. ברור שטענה זאת אינה מבוססת ואינה נכונה מדעית. מיותר לציין בהקשר זה של העברת תכונות בתורשה את הצורך הידוע במפגש בין תא מין זכרי עם תא מין נקבי וכו' (זה כמו לטעון שאפשר להיכנס להריון מנשיקה!).
טענה נוספת של המתנגדים לשיטה המלאכותית היא שהעובדה שלעתים זוג ההורים אוכלים את הביצים או את הדגיגים, זו ראיה לכך שהם מסוגלים לדעת שההטלה היא חלשה, שנולדו דגיגים חלשים ללא סיכוי לשרוד ועל כן הם משמידים אותה בעצמם. הם מביאים מחקרים בתחום המראים שבשיטה הטבעית שיעור ההישרדות הינו כ-45% בלבד לעומת שיעור ההישרדות בשיטה המלאכותית שיכול להגיע ל-85% - 95%. כאילו השיטה המלאכותית מחזיקה באופן לא טבעי , בחיים, גם את החלשים והלא מוצלחים שה"טבע" והסלקציה הטבעית היו בעצם משמידים.
לכן רצוי, הם טוענים, להשתמש רק בשיטה הטבעית מאחר והיא זאת שמאפשרת להורים לגדל רק את הצאצאים החזקים והמוצלחים: למרות שנקבל פחות דגיגים הם יהיו, יותר בריאים ויותר מוצלחים.
כל מי שגידל דיסקוסים, ודגים בכלל בשיטה הטבעית וראה כמה דגיגים עם מומים מלידה וכמה חלשים שמתים בדרך יוצאים בכל הטלה, מבין שאין טענה זאת מבוססת מדעית ושיש ליחס התנהות לא רצויה זאת של אכילת ההטלה והדגיגים, בעיקר לגורמים סביבתיים אחרים.
לסיכום פרק זה
- נראה שאין הבדל מהותי בין הדגיגים.
- שתלוי בשיטת הגידול.
- שיעור ההישרדות בשיטה המלאכותית גבוה הרבה יותר מאשר בשיטה הטבעית ועובדה זאת הופכת את השיטה המלאכותית להרבה יותר כדאית מבחנה כלכלית
- יחד עם זאת, כפי שנראה בהמשך, השיטה המלאכותית כרוכה בהמון עבודה (המגדל הופך להיות ההורה!) וגוזלת המון זמן ותשומת לב וגם שוללת מאתנו את המראה המרהיב של זוג הורים גאים מוקפים בדגיגיהם.

כעיקרון ,קיימות כאמור שתי שיטות עיקריות לריבוי דיסקוס :
- הדרך הטבעית שבה זוג ההורים מטפל, מאכיל ומגדל את הדגיגים.
- הדרך המלאכותית שבה ה"שחקן" הראשי הוא המגדל עצמו וזוג ההורים "יוצאים מהתמונה", מיד לאחר ההטלה והפריית הביצים.

להלן מספר מילים ותמונות על השיטה המלאכותית:
יש להעביר את הזוג המטיל לאקווריום בנפח של 125 ליטר,"קוביה" של 50x50x50, טרמוסטט, פילטר ספוג וצינור P.V.C להטלה כפי שרואים בתמונה בהמשך. בהעדר צינור, הדיסקוסים יטילו על כל דבר: זכוכית האקווריום,טרמוסטט, פילטר ספוג.

בשלב זה אציין שרצוי שתחזיק בבית מאגר מים מוכנים לפי ההרכב הבא:
- מי R/O (אוסמוזה הפוכה), עם תוספת מינראלים (ניתן לקנות שפופרת בחנויות שמתמחות בסוג זה של ציוד או להזמין מחו"ל).
- לחילופין אפשר תערובת מי R/O (אוסמוזה הפוכה), עם תוספת מי ברז במוליכות 120-250 מיקרוסימנס .
- אבן אוויר עובדת כל הזמן.
- טמפרטורה של 29 מע"צ.

- את הצינור עם ההטלה מעבירים לאקווריום אורך: 40 ס"מ, רוחב: 20 ס"מ וגובה: 20 ס"מ, סטנדרטי (16 ל') ובו המים שתיארתי לעיל.
- להכניס לאקווריום טרמוסטט שישמור על טמפרטורה קבועה.
- להוסיף במים חומר אנטי-פוגוס כלשהו. שתי טיפות מטילאן כחול לכל 4.5 ל' מים, זה אמור להספיק בדרך כלל. אפשר גם אקריפלבין

- ביום השלישי מוציאים, בעזרת פיפטה, את הדגיגים לקערה עם מים בדיוק באותו הרכב שציינתי לעיל, עם מטילן כחול ובטמפרטורה של 29 מע"צ. בשלב זה הדגיגים עדיין לא שוחים אלא נראה אותם מרוכזים ביחד, גושים-גושים, רועדים על קרקעית האקווריום.
- במצב זה יש להעביר אותם לקערות.

על מנת לשמור על טמפרטורה קבועה בקערות, ניתן להציב את הקערות באקווריום 40 ס"מ (16 ליטר), ששימש לבקיעה

 לפני שהדגיגים מתחילים לשחות יש לנו זמן להכין את מזונם הראשון, תחליף ל"מוקוס" שעל גוף ההורים, מעין משחה שמורכבת מאבקת חלמון, מהסוג שמשתמשים בקונדיטוריה (אבקה זו עוברת תהליך של פיסטור ועל כן היא חופשיה מבקטריות או סלמונלה וכו'), קצת אבקת ספירולינה שמסב למשחה גוון ירקרק בהיר.
- אני ממליץ להוסיף גם כמה טיפות של microfood (תערובת של פלנקטון ורוטיפרים. יש כאלה שמאד ממליצים על רוטיפרים כמזון ראשוני ל דיסקוס).
- את המשחה מורחים סביב שפת הקערה, שיכבה דקה ככל האפשר, ברוחב של כ-2 ס"מ. משאירים את המשחה למספר שעות עד לייבוש ועד שהיא הופכת לצמיגית, דביקה אבל כבר לא נדבקת ויורדת במגע עם האצבע. כשהיא במצב זה, ברגע שנמלא מים בקערה, היא כבר לא תיפול
ולא תלכלך את המים.
- ממלאים את הקערה במים, מהמים המוכנים במאגר, עד מעל פס המשחה.
- מעבירים את הדגיגים, באמצעות פיפטה (פיפטה גדולה מהסוג המצוי במעבדות כימיה עם בלון גומי לשאיבה!) לקערה ונותנים להם לאכול במשך כשעתיים.
- לאחר שעתיים, מחליפים להם כמה שיותר מהמים בקערה, במים מהמאגר.
- בשעתיים שעברו הכנו כערה חדשה עם משחה. לאחר מנוחה של כשעה, בקערה ששימשה להאכלה ושבה החלפנו את המים, מעבירים את הדגיגים לקערת האכלה חדשה למשך שעתיים נוספות.
- כך ממשיכים הלאה עד שעה 23:00 כאשר הדגיגים יימצאו בקערה נקיה למנוחה, במשך הלילה.
- כך ממשיכים שלושה ימים! (הרבה עבודה! עכשיו אתם מבינים את ההורים?).
- ביום השלישי מתחילים להוסיף לתערובת טיפת ארטמיה מרוסקת בתוך המשחה.
- ביום הרביעי מנסים לתת קצת ארטמיה שזה עתה בקעו ובודקים אם הדגיגים מתחילים לתפוס אותם. דגיגים שאכלו ארטמיה, בטנם נפוחה ובצבע כתום (אי אפשר לפספס!), מהרגע שהדגיגים אוכלים ארטמיה, סופרים 14 יום ואז אפשר להעבירם לאקווריום גדול יותר לגידול אך לא גדול מדי, בהתאם בגודל הקבוצה: מומלץ 60-70 ליטר.
- במשך כל התקופה הזאת יש לבצע החלפות מים מאסיביות כל 3-4 שעות או כל פעם שרואים
שמצטברת ארטמיה מתה שלא נאכלה על הקרקעית.

הדגיגים כעת  בני חודש.

מקבלים 4-5 ארוחות ביום: טטרה-ביטס מפורר/מרוסק/טחון/כתוש, קציצה מגורדת על פומפיה, תולעי מיקרו, ארטמיה, תולעים לבנות. מרגע שהדגיגים יגיעו לגודל של כ-0.5 ס"מ, מתליפים להםכ ל יום 25% מהמים עם תערובת של 75% מי אוסמוזה הפוכה ו- 25% מי ברז מסוננים דרך פילטר פחם.
כשהדגיגים מגיעים לגודל של 1.25 ס"מ מחליפים להם לפי אותה שיטה, כל יום 30% מהמים

לפי השיטה הזאת, תוך חודשיים, כ-25% מהדגיגים צריכים להגיע לגודל 5 ס"מ!!

בהצלחה !